משתקמים מספרים

עמוד הבית / משתקמים מספרים

משתקמים מספרים

מ. מקבל ליווי מהעמותה משנת 2004.
"בתחילה גרתי בדירת שותפים 5 שנים וב 2009 עברתי לגור לבד, עד היום. בעצם הליווי הוא כבר 12 שנה.
יש לציין שהמגורים המשותפים נתנו לי המון ופיתחו אותי ברמה האישית (בעיקר מיומנויות תקשורת, עצמאות והיכולת להסתדר עם עוד אנשים). היתה בדירה בסך הכל אווירה טובה של ביחד.

הצוות, לאורך השנים, היה מאד מפרגן ומאד הקשיבו לצרכיי. זה נכון גם היום. יש המון כוונות טובות ונכונות ויכולת לעזור. בתקופת הליווי של דרור למדתי טכנאות PC במרכז לשיקום מקצועי ליד בית לווינשטיין ועבדתי כטכנאי תקופה מסויימת.

עבדתי גם שנתיים בבית היוצר וגם שם התפתחתי בתחום הכישורים החברתיים והתנסיתי בתחומי אמנות שונים. הכי אהבתי את הזכוכית. גם שם, הצוות היה מאד עדין ומכיל. אחר כך התחלתי לעבוד כמתרגל בקורס יישומי מחשב, שזה קורס שעברתי כתלמיד עוד בתקופת מגוריי בהוסטל, בריכוזה ובעידודה הרב של רינה לנצ'נר.

לפני שנתיים וחצי התחלתי לעבוד כחונך בבריאות הנפש ואת זה אני עושה עד היום. אני גם מעביר סדנת שירה בציבור במועדון העמותה וחבר בקבוצת הפעילים. אני נמצא בזוגיות עם דיירת בעמותה כמעט 4 שנים. במהלך השנים עזרו לי בעמותה להתמודד עם קשיים כמו היציאה מן הבית לעבודה או לכל מקום אחר. הכנתי יחד עם הצוות תכניות שיקום שבחלקן הגדול התקיימו, כמו טיפול שיניים ודאגה לסדר והניקיון בבית.
זה באמת על קצה המזלג כי קשה לסכם תקופה כל כך ארוכה ומלאה בכמה משפטים"

ח: "אני בת 57 . גרה בדיור מוגן של עמותת דרור מזה 17 שנים.

כל שנות שהותי בדירה, שאפתי לעצמאות בכל התחומים: ניקיון, קניות, אבל בתחום הבישול הייתה קצת בעיה.
עד לא מזמן הייתי קונה אוכל מוכן ,כי לא הייתה לי מוטיבציה להכין בכוחות עצמי. בשנים האחרונות התחלתי לקבל (בשל מצבי הכלכלי) 'סל מזון' וזה דרבן אותי להכין אוכל בעצמי.

יש לי מחברת מתכונים שהוצאתי מהאינטרנט בעזרת מדריכת השיקום ואנו מכינות אוכל יחד. בהתחלה כל דבר קטן הייתי שואלת את המדריכה, לאט לאט קיבלתי יותר ביטחון בעצמי ולא רק שאני כמעט ולא שואלת, אלא שהתחלתי להכין חלק מהמאכלים לבד, כמו: סלטים, פסטה, אורז ואפילו מג'דרה. כשהכנתי לבד את המג'דרה מאוד התלהבתי ואפילו מדריכת השיקום שלחה צילום לנייד של מתאמת הטיפול. דוגמה נוספת: לפני כמה חודשים עשינו פיקניק דירתי ואני דאגתי כמעט להכל: הכנתי סלטים, קניתי חומוס ושתייה, וזה נתן לי סיפוק רב.
בקיצור: התחילו לבשל ולהכין אוכל, וראו כמה סיפוק זה נותן".

ל.
"לפני כשש שנים הגעתי לעמותה וזאת הפעם הראשונה שהצטרפתי למסגרת דיור מוגן.
מאז שעברתי לגור בדירה הצלחתי להשיג מספר הישגים חשובים עבורי.

לדוגמא: בתחום התעסוקתי, כשנכנסתי לדירה התחלתי לעבוד במועדון תעסוקתי, בהמשך עברתי למפעל מוגן והיום אני עובדת בעבודה בקהילה ועוד הזרועה נטויה. השגתי עצמאות כלכלית, אני בזוגיות ארוכה ולמדתי בקורס צרכנים נותני שירות.

יש דברים רבים שאני עוד רוצה ומאמינה שבעזרת הצוות וביחד איתי, נגיע להגשמתם אם לא את כל החלומות, לפחות חלק מהם.

בזכות התמיכה של הצוות וההנהלה אני זוכה לקהילה תומכת ומחזקת.
ברצוני להודות מאוד על כל אלה. ישר כח".

ר.
"בשנת 2008 הצטרפתי לעמותת דרור לדיור מוגן, בדירה שכורה על ידי העמותה,
לאחר 2 אשפוזים בשלוותה. הייתי בדירה זו 4 שנים.

במשך הזמן שלי בדיור הכרתי את בעלי לעתיד ואחרי בערך שנתיים, עברנו לגור ביחד. בדירה, יש לי ליווי של יעל, מדריכת שיקום ואפרת מתאמת טיפול.

יעל עוזרת לי המון בתהליך השיקום שלי בכל תחומי הבית. בזכותה אני מבשלת באופן קבוע כל שבוע. בהתחלה לא הייתי שוטפת כלים. בזכות הדרבון של יעל, התחלתי לאט לאט לשטוף חלק מהכלים וכיום אני עושה זאת על בסיס קבוע. גם את הבגדים בארון לא הייתי מסדרת לבד. הייתי נעזרת ביעל. יעל החדירה לי מוטיבציה לעשייה בבית.
אפרת עוזרת לי נפשית ורגשית, השיחות איתה תורמות לי המון.

עם השנים ,המצב החברתי השתפר. התחתנתי ויש לי הרבה חברות וידידים ואני מבלה הרבה.
אני נמצאת גם בבית היוצר 7 שנים. פיתחתי את הביטחון העצמי שלי, התקדמתי כאמנית. ובזכות בית היוצר אני לומדת היום הדרכה בשיקום באמנות".

ש:
"הקשר שלי עם עמותת דרור הוא קצר, יחד זאת חל שיפור במצבי באופן ניכר.

בהשוואה לבדידות ולחוסר האירגון בחיים ובבית בפרט, כולל תוכניות רבות של 'רצון להתחיל', מה שאייפיין אותי היה אי היכולת לקום ולצאת מהבית. נשמע מוזר, זר לא יבין זאת, אבל העדפה של מקרר ריק ביום שבת היתה חזקה יותר מהיכולת לצאת ביום שישי לחנות הקרובה לרכישת מוצרי מזון בסיסים. דפוס הדחיינות של 'כל מה שזז' אינו זר לי, יחד עם זאת, אני נראית כאשה רגילה ,בלי סימנים חיצוניים, המעידים על המחלה שלי.

במהלך החודשים האחרונים אני מלווה במשך שעה תמימה בשבוע כל ידי מתאמת טיפול מטעם העמותה, שבאה לביתי. דבר המחייב אותי להתכונן לקראתה. השיחות הובילו לתוכניות מעשיות של עשיה ופתרונות בהתאם.
מוזר לי לחשוב על זה, אבל אני מרגישה מלאת מרץ ומבצעת לפחות חלקית, את הפעולות שניקבעו ביננו.
והכי חשוב מוצאת את הכח לצאת החוצה ולהתגבר על הקושי הכרוך בכך.

תרומת העמותה עלתה עוד יותר כאשר לאחרונה קיבלתי זריקת מרץ בכך שבמסגרת סל שיקום שאושר לי, מופיעה אצלי גברת נמרצת (מדריכת שיקום) שעוזרת לי לסדר ולבצע מטלות והתארגנות בבית. ללא כל צל של ספק אני יכולה לומר שאני מרגישה נהדר. זריקת המרץ הגיעה גם למחוזות אחרים והאפשרות לשתף ולהתייעץ, מאפשרת לי ללכת בדרך שיותר מתאימה לי.

האם אני דוגמא לסיפור הצלחה? זו הגדרה גדולה מדי, יחד עם זאת אני בהחלט בדרך קדימה".

+ הסיפור של מ.

מ. מקבל ליווי מהעמותה משנת 2004.
"בתחילה גרתי בדירת שותפים 5 שנים וב 2009 עברתי לגור לבד, עד היום. בעצם הליווי הוא כבר 12 שנה.
יש לציין שהמגורים המשותפים נתנו לי המון ופיתחו אותי ברמה האישית (בעיקר מיומנויות תקשורת, עצמאות והיכולת להסתדר עם עוד אנשים). היתה בדירה בסך הכל אווירה טובה של ביחד.

הצוות, לאורך השנים, היה מאד מפרגן ומאד הקשיבו לצרכיי. זה נכון גם היום. יש המון כוונות טובות ונכונות ויכולת לעזור. בתקופת הליווי של דרור למדתי טכנאות PC במרכז לשיקום מקצועי ליד בית לווינשטיין ועבדתי כטכנאי תקופה מסויימת.

עבדתי גם שנתיים בבית היוצר וגם שם התפתחתי בתחום הכישורים החברתיים והתנסיתי בתחומי אמנות שונים. הכי אהבתי את הזכוכית. גם שם, הצוות היה מאד עדין ומכיל. אחר כך התחלתי לעבוד כמתרגל בקורס יישומי מחשב, שזה קורס שעברתי כתלמיד עוד בתקופת מגוריי בהוסטל, בריכוזה ובעידודה הרב של רינה לנצ'נר.

לפני שנתיים וחצי התחלתי לעבוד כחונך בבריאות הנפש ואת זה אני עושה עד היום. אני גם מעביר סדנת שירה בציבור במועדון העמותה וחבר בקבוצת הפעילים. אני נמצא בזוגיות עם דיירת בעמותה כמעט 4 שנים. במהלך השנים עזרו לי בעמותה להתמודד עם קשיים כמו היציאה מן הבית לעבודה או לכל מקום אחר. הכנתי יחד עם הצוות תכניות שיקום שבחלקן הגדול התקיימו, כמו טיפול שיניים ודאגה לסדר והניקיון בבית.
זה באמת על קצה המזלג כי קשה לסכם תקופה כל כך ארוכה ומלאה בכמה משפטים"

+ סיפורה של ח.

ח: "אני בת 57 . גרה בדיור מוגן של עמותת דרור מזה 17 שנים.

כל שנות שהותי בדירה, שאפתי לעצמאות בכל התחומים: ניקיון, קניות, אבל בתחום הבישול הייתה קצת בעיה.
עד לא מזמן הייתי קונה אוכל מוכן ,כי לא הייתה לי מוטיבציה להכין בכוחות עצמי. בשנים האחרונות התחלתי לקבל (בשל מצבי הכלכלי) 'סל מזון' וזה דרבן אותי להכין אוכל בעצמי.

יש לי מחברת מתכונים שהוצאתי מהאינטרנט בעזרת מדריכת השיקום ואנו מכינות אוכל יחד. בהתחלה כל דבר קטן הייתי שואלת את המדריכה, לאט לאט קיבלתי יותר ביטחון בעצמי ולא רק שאני כמעט ולא שואלת, אלא שהתחלתי להכין חלק מהמאכלים לבד, כמו: סלטים, פסטה, אורז ואפילו מג'דרה. כשהכנתי לבד את המג'דרה מאוד התלהבתי ואפילו מדריכת השיקום שלחה צילום לנייד של מתאמת הטיפול. דוגמה נוספת: לפני כמה חודשים עשינו פיקניק דירתי ואני דאגתי כמעט להכל: הכנתי סלטים, קניתי חומוס ושתייה, וזה נתן לי סיפוק רב.
בקיצור: התחילו לבשל ולהכין אוכל, וראו כמה סיפוק זה נותן".

+ סיפורה של ל.

ל.
"לפני כשש שנים הגעתי לעמותה וזאת הפעם הראשונה שהצטרפתי למסגרת דיור מוגן.
מאז שעברתי לגור בדירה הצלחתי להשיג מספר הישגים חשובים עבורי.

לדוגמא: בתחום התעסוקתי, כשנכנסתי לדירה התחלתי לעבוד במועדון תעסוקתי, בהמשך עברתי למפעל מוגן והיום אני עובדת בעבודה בקהילה ועוד הזרועה נטויה. השגתי עצמאות כלכלית, אני בזוגיות ארוכה ולמדתי בקורס צרכנים נותני שירות.

יש דברים רבים שאני עוד רוצה ומאמינה שבעזרת הצוות וביחד איתי, נגיע להגשמתם אם לא את כל החלומות, לפחות חלק מהם.

בזכות התמיכה של הצוות וההנהלה אני זוכה לקהילה תומכת ומחזקת.
ברצוני להודות מאוד על כל אלה. ישר כח".

+ סיפורה של ר.

ר.
"בשנת 2008 הצטרפתי לעמותת דרור לדיור מוגן, בדירה שכורה על ידי העמותה,
לאחר 2 אשפוזים בשלוותה. הייתי בדירה זו 4 שנים.

במשך הזמן שלי בדיור הכרתי את בעלי לעתיד ואחרי בערך שנתיים, עברנו לגור ביחד. בדירה, יש לי ליווי של יעל, מדריכת שיקום ואפרת מתאמת טיפול.

יעל עוזרת לי המון בתהליך השיקום שלי בכל תחומי הבית. בזכותה אני מבשלת באופן קבוע כל שבוע. בהתחלה לא הייתי שוטפת כלים. בזכות הדרבון של יעל, התחלתי לאט לאט לשטוף חלק מהכלים וכיום אני עושה זאת על בסיס קבוע. גם את הבגדים בארון לא הייתי מסדרת לבד. הייתי נעזרת ביעל. יעל החדירה לי מוטיבציה לעשייה בבית.
אפרת עוזרת לי נפשית ורגשית, השיחות איתה תורמות לי המון.

עם השנים ,המצב החברתי השתפר. התחתנתי ויש לי הרבה חברות וידידים ואני מבלה הרבה.
אני נמצאת גם בבית היוצר 7 שנים. פיתחתי את הביטחון העצמי שלי, התקדמתי כאמנית. ובזכות בית היוצר אני לומדת היום הדרכה בשיקום באמנות".

+ סיפורה של ש.

ש:
"הקשר שלי עם עמותת דרור הוא קצר, יחד זאת חל שיפור במצבי באופן ניכר.

בהשוואה לבדידות ולחוסר האירגון בחיים ובבית בפרט, כולל תוכניות רבות של 'רצון להתחיל', מה שאייפיין אותי היה אי היכולת לקום ולצאת מהבית. נשמע מוזר, זר לא יבין זאת, אבל העדפה של מקרר ריק ביום שבת היתה חזקה יותר מהיכולת לצאת ביום שישי לחנות הקרובה לרכישת מוצרי מזון בסיסים. דפוס הדחיינות של 'כל מה שזז' אינו זר לי, יחד עם זאת, אני נראית כאשה רגילה ,בלי סימנים חיצוניים, המעידים על המחלה שלי.

במהלך החודשים האחרונים אני מלווה במשך שעה תמימה בשבוע כל ידי מתאמת טיפול מטעם העמותה, שבאה לביתי. דבר המחייב אותי להתכונן לקראתה. השיחות הובילו לתוכניות מעשיות של עשיה ופתרונות בהתאם.
מוזר לי לחשוב על זה, אבל אני מרגישה מלאת מרץ ומבצעת לפחות חלקית, את הפעולות שניקבעו ביננו.
והכי חשוב מוצאת את הכח לצאת החוצה ולהתגבר על הקושי הכרוך בכך.

תרומת העמותה עלתה עוד יותר כאשר לאחרונה קיבלתי זריקת מרץ בכך שבמסגרת סל שיקום שאושר לי, מופיעה אצלי גברת נמרצת (מדריכת שיקום) שעוזרת לי לסדר ולבצע מטלות והתארגנות בבית. ללא כל צל של ספק אני יכולה לומר שאני מרגישה נהדר. זריקת המרץ הגיעה גם למחוזות אחרים והאפשרות לשתף ולהתייעץ, מאפשרת לי ללכת בדרך שיותר מתאימה לי.

האם אני דוגמא לסיפור הצלחה? זו הגדרה גדולה מדי, יחד עם זאת אני בהחלט בדרך קדימה".